<h1>תורת הבית הארוך לרשב"א בית רביעי שער ראשון</h1>
<h2>דף נד:</h2>
ומכל מקום חתיכה הראויה שאינה בטלה מצד חשיבותה, אם לאחר מיכן נחתכו החתיכות וחזרו חתיכות שאינן ראויות, חזרו והותרו ברוב או בששים, כשאר האיסורין שהרי בטל חשיבותה, וכדתנן בפרק אחרון של מסכת ערלה (מ"ח) נתפצעו האגוזין נתפרדו הרמונים, נפתחו החביות, נחתכו הדלועים, נתפרסו הככרות יעלו באחד ומאתים. ודוקא בשנחתכו בשוגג, אבל במזיד הרי הן אסורות כמו שהיו, דתניא בגיטין פרק הניזקין (נ"ד, ב') נפלו ונתפצעו אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו דברי ר' מאיר, כלומר דר' מאיר קניס שוגג אטו מזיד. ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון אומר', בשוגג יעלו במזיד לא יעלו, כלומר דר' יוסי לא קניס שוגג אטו מזיד אבל מזיד גופיה קניס ואפי' בדרבנן דהא הכא חד בתרי בטיל, ורבנן הוא דגזור, ואפילו הכי קניס ר' יהודה. וקיימא לן כוותיה, חדא דר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה. ועוד, דהוו להו ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון רבים לגבי ר' מאיר, ותניא בתוספתא דמסכת תרומות (פ"ח, הי"ד) חתיכה שנתערבה בחתיכות אפילו הן אלף, כולן אסורות, והרוטב בנותן טעם. אם נמחת הרי זה בנותן טעם וכל שכן הרוטב של חתיכה הראויה שהוא בטל בששים, וכדתנן במתני' (צ"ו, ב') חתיכת נבלה וחתיכת דג טמא שנתבשלו עם החתיכות, בזמן שמכירה כולן מותרות והרוטב בנותן טעם. ובזמן שאין מכירה כולן אסורות והרוטב בנותן טעם.
